התערוכה מציגה במבט ביקורתי את התיעוד הויזואלי בתקופת השואה, תוך הפניית זרקור לנסיבות הצילום ולתפיסת עולמו של הצלם המתעד ותוך התייחסות לנקודת מבטם השונה והייחודית של הצלמים היהודים.
בתערוכה ייחודית זו, ראשונה מסוגה, מוצגים קרוב ל 1,500 אימג'ים (דימויים) הכוללים: תצלומים, אלבומים, יומנים ודפי עיתון. כמו כן, ישנם בתערוכה 16 מסכים בהם מוצגים 13 סרטים. בתערוכה ניתן להתרשם גם מצילום תלת ממדי שנעשה על ידי הגרמנים כבר בתקופת השואה.
קונספט העיצוב ותפיסת החלל של האולם תוכננה כך שתעביר חווית התבוננות מתמשכת. המבקר מהלך בתערוכה כמו בתוך קאמרה אובסקורה עצומה. השפה החזותית של התערוכה היא סוג של הפשטה ופיתוח מוטיבים חומריים וגרפיים בהשראת המצלמה התקופתית בכלל ומצלמת הלייקה בפרט. תוכן התערוכה מוצג ברצף על גבי קירות המדמים את גוף המצלמות ובמרכזם קו תצוגה מתמשך בהשראת סרטי הצילום.
במרכזו של האולם מוצב אובייקט שולחן אור באורך של כ17 מטרים. עליו מסודרים באופן רנדומלי כ1,500 צילומים, המבטאים את דחיסות והחמרת האירועים. הצילומים מפותחים על שקף, בדומה לנגטיבים, ומסמלים את המאגר הוויזואלי של התקופה. בקצה שולחן האור, בפרק שחרור המחנות, מעוצבת על גבי הקיר אלומת אור עוצמתית עליה מוקרנת עבודת ווידאו. מולה, בצד השני של התערוכה, פתח הצצה עגול, שעוצב בדומה לעדשת מצלמה. פתח הצצה זה מאפשר למבקרים ביד ושם להציץ מבחוץ אל תוך אולם התערוכה ולחזק את קשר הפנים-חוץ, חוץ-פנים או מצלם-מצולם בהתאם לזווית ההתבוננות של כל מבקר.
מוזיאון יד ושם, ירושלים // שטח תערוכה: כ-800 מ"ר // אוצרת: ויויאן אוריה
ייעוץ היסטורי: ד"ר דניאל עוזיאל, אוצרת משנה: מעיין זמיר-אוחנה // ינואר 2018
צילום סטילס: ג'רמי פלדמן